למה הקמתי את אתר הברכות השלם?
לפני הרבה שנים, בשיחה שגרתית עם חבר ברחוב, סיפרתי לו כמה מתחשק לי לפתוח בלוג סאטירי ולהעלות אליו כמה פוסטים סאטיריים שנונים במיוחד. החבר לא הסתיר את הפיהוק, וטען שניהול שוטף של בלוג, בטח ובטח בלוג סאטירי, הוא משימה קשה והוא צופה שאתייאש לאחר כתיבה של לא יותר מחמישה פוסטים סאטיריים.
המציאות הוכיחה אחרת. את הבלוג הסאטירי הראשון שפתחתי סגרתי לאחר כתיבה של אלף פוסטים סאטיריים, אותם כתבתי במשך חמש שנים. הנושאים בבלוג היו מגוונים: כתבתי סאטירה על פוליטיקה, ועל כלכלה, על חברה ועל חינוך, על ספורט ועל תרבות, על עבודה בארגון גדול ועל כל נושא אחר בעולם.
אלא שהרגשתי שמשהו חסר שם. למרות חיצי הביקורת ששלחתי לכל גוף במדינה, אם מדובר בממשלה או האופוזיציה, משרד החינוך, חברת החשמל או רכבת ישראל - חיצי הביקורת ככל הנראה עשו עבודה חלקית בלבד. לא נראה היה שלמישהו במדינה אכפת מן העובדה שיש לי ביקורת נוקבת על תצורת הפעילות שלו. הם אפילו לא התנגדו לסאטירה שכתבתי. הם פשוט התעלמו ממנה.
אדם רגיל במצב כזה היה, קרוב לוודאי, נלחץ, מתייאש ומרים ידיים. לא אני. אני החלטתי להמשיך ולכתוב סאטירה בגישה שונה. במקום לשלח חיצי ביקורת באנשים - לעזור לאנשים. מגיל 16 אני כותב ברכות לאירועים שונים. ההחלטה שקיבלתי הייתה לכתוב עבור אנשים שאין להם זמן או כישרון, ברכות שייסיעו להם להערך לאירוע חיים כזה או אחר.
הידיעה שמישהו בצד השני ממש ממתין שאסיים לכתוב עבורו ברכה ליום הולדת, והיא יכולה אולי גם בטעות לעזור לו בחיים, היא שהחדירה בי מוטיבציה להמשיך בפעילות הזאת. גיליתי, בגיל 38, שאנשים פחות מתחברים למי שמותח עליהם ביקורת וקצת יותר למי שמנסה באמת ובתמים לסייע להם. את זה, למיטב זכרוני, לא שילבו במערכי השיעור שקיבלתי בבית הספר ובאוניברסיטה.
בכל מקרה, זה עבד, ובצורה נהדרת! קיבלתי פניות מאנשים שמצאו את הברכות שכתבתי מועילות ומצויינות. לחלק מן הגולשים כתבתי ברכות לכלל בני המשפחה שלהם, מבלי שהם ידעו. כמה סיפוק. כמה קבלה מתוך נתינה. כמה (כאן אבקש שתכניסו אתם קלישאה חדשה משום שלי נגמרה בשלב זה האנרגיה).
שכחתי אולי משהו. מכתבי תודה. אין דרך לתאר מה זה לפתוח בוקר עם מייל שמוצף במכתבי תודה.
והצלחתי לקבל תודות. בפעם הראשונה בחיים שלי אנשים ממש העריכו את העבודה שלי והודו לי עליה. ובכן, קוראים חביבים, זאת הסיבה האמיתית שבגללה פתחתי את אתר הברכות השלם. היכולת לפתוח את המייל בבוקר ולמצוא שם מכתב תודה...