דרשה לבר מצווה של ילד מוכשר

אמא ואבא יקרים, סבא אלי וסבתא רוזה, סבתא חנה, פלג ואגם, אחי

סבא חיים שלא זכיתי ממש להכיר במהלך חיי,

בני משפחה, חברים ומכרים,

הסוכנת היקרה שלי שביט, קרובים או רחוקים אחרים.

ראשית, תודה לכל מי שהגיע לכאן, שולח לכם הרבה מאוד אהבה,

לאלו שלא כתבו ברכות, ולאלו שחיפשו ודאי חרוז לביטוי גיל מצווה.

החלטתי שהיום, אם כבר טרחתם והגעתם, לא אדבר על הסיכוי שכשאגדל יבוא השלום,

ובמקום זאת אשתף אתכם, אם זה בסדר מצידכם, בסוג מסוים של חלום.

והחלום שלי, למי שמשום מה לא הספיק להיות מעודכן,

הוא לצמוח על הבמה שאני כה אוהב ולהפוך לשחקן.

לנוע כל הזמן ולייצר אינטרקציה אמיתית עם הקהל,

להיות נחוש וחדור מטרה, ולרגע לא מבוהל.

אומרים עלי שאני יודע להתחבר לאנשים, ובמיוחד לקלוט ילדים חדשים בכיתה,

אולי זאת הסיבה שבעגה המקצועית אני נקרא פשוט שר הקליטה.

אני אוהב מאוד בישול ועל התענוג הזה אני לא מוותר,

אמא אומרת שאני אמנם מבשל אבל מצליח ללכלך דווקא הרבה יותר.

היא גם חושבת שחתמתי מול מי שאחראי על סוג מסוים של חוזה,

שבו אוכל לאכול מה שארצה ובעיניה אשאר עוד רזה.

פעם יצאתי עם אמא לטיול בארצות הברית שנמשך חודש ימים,

וביום אחד, ביוניברסל סטודיו בעוד יום שנראה תמים,

עלינו לאחד המתקנים והכובע של אמא עף ברוח,

והחיוך שלי על הפנים נשאר במשך שעות מרוח.

מה למדתי מן הסיפור הזה? שהכל שביר וזמני,

שמי שלא מנצל כל יום במלואו פועל באופן לא אחראי ורשלני,

שלכל אחד יש כובע שרוח יכולה להעיף ברגעים קטנים,

אפשר לנסות ולהתכונן לכך, ואפשר פשוט לא לעלות למתקנים.

אז התוכנית שלי היא מאוד ממוקדת וברורה,

אני רוצה מאוד להצליח ופועל לפי תוכנית סדורה,

ויש אנשים שעוזרים לי בזה, לחלקם מגיע כתר ואפילו שרביט,

אמא ואבא שמספקים לי תמיכה, וכמובן הגדולה מכולם, שביט.

אני שוב רוצה להודות על כך שבחרתם לשמוח בשמחתי,

ומאחל שתהנו כאן כי בסוף זה גם יום הולדתי.